קר שם בחוץ?- ריאיון עם אלון ולן

צילום: דני שטרק

אלון ולן מצטרף ל''כאן'' וישמש עורך בחטיבת החדשות האחודה בכלל, וברשת ב' בפרט. ולן עובד ברשות השידור כבר 13 שנים במגוון תפקידים וכיום משמש כתב חדשות החוץ בערוץ הראשון ועורך בחדר החדשות של קול ישראל.

היי אלון, איך התחושה להיות ''כאן''?
התחושה של להיות "כאן" היא מאד מרגשת. אחרי תקופה ארוכה של חוסר ודאות אנחנו יוצאים לדרך חדשה. מאתגרת, מפותלת, קצת סבוכה. אבל חדשה. כמעט בכל יום אנחנו מתבשרים על אנשים נוספים מערוץ 1 ומקול ישראל שמצטרפים ל"כאן". אני מקווה שהרשימה הזאת עוד תתארך מאוד. יש המון אנשים טובים ברשות השידור שיכולים לקחת את הפרוייקט הזה קדימה. אני רוצה לראות אותם כאן איתי.

קראנו שבתור ילד אהבת מאוד שיעורי היסטוריה, אח"כ גם עשית תואר ביחסים בינלאומיים, אפשר להגיד שלהיות כתב חוץ זה הייעוד שלך? 
התעניינתי בחדשות חוץ מאז שהייתי ילד קטן. כל כך הרבה דברים קורים בעולם בכל זמן נתון, הכול עניין אותי. המלחמה הקרה, נפילת הגוש המזרחי, הרעב באפריקה, משפט או ג'יי סימפסון. הייתי עדיין צעיר כשחיברו אותנו לכבלים ופתאום היה לנו סי.אן.אן ובי.בי.סי. זו הייתה מתנה גדולה בשבילי. כאילו מישהו חיבר אותי לצינור חמצן לעולם. ואז הגיע האינטרנט.

אחרי הצבא הלכתי ללמוד יחסים בינלאומיים. כמעט כולם אמרו לי שאין בזה כסף ולא ייצא מזה כלום אבל אני ידעתי שזה הדבר בשבילי והתעקשתי. ההורים שלי תמיד זרמו איתי, סמכו עליי, ודחפו אותי לעשות את מה שאני אוהב. יצאו מזה שני תארים ביחסים בינלאומיים עם התמחות במזרח אסיה. תוך כדי הלימודים התחלתי לעבוד בדסק החוץ של הערוץ הראשון. עירוי חדשות חוץ ישר לתוך הוריד. העבודה שלנו שוחקת, היא בשעות לא נורמליות, בלחץ, ואי אפשר לתכנן אותה כי היא תמיד מפתיעה אותך. אבל חייבים להודות בזה – חדשות חוץ זה אחד המקצועות המעניינים ביותר שקיימים שם בחוץ. 

כדרכו של עולם, יש הרבה חדשות בכל רגע נתון. מלבד הסיפורים הגדולים, איך מוצאים את הסיפורים הקטנים והמיוחדים?
איך מוצאים סיפור? זאת שאלת טריליון הדולר. תלוי ביום, תלוי בעורך, תלוי במהדורה. תלוי במצב הרוח. יש ימים "קלים" שבהם קורה אירוע גדול שמסמן את עצמו. זאת לא חוכמה. הטריק הוא למצוא את הסיפור בעולם כשהוא עוד לא "ענק" ולדאוג שהערב הוא יהיה במהדורה. חייבים להיות בקיאים ברזי האינטרנט. צריך לקרוא ולקרוא כל הזמן כותרות ומאמרים, ולצפות בדיווחים בערוצים זרים. לפעמים הסיפור מתחבא בין השורות בטוויטר, לפעמים הוא דיווח שולי ב- בי.בי.סי. לפעמים הוא במגזין שקראת. אז צריך לספר את זה לעורך שלך, שלעיתים נדלק מהסיפור ונותן לך אור ירוק להמשיך, ולפעמים משביז אותך ואומר שגרמת לו לנמנם. 

עבדת באולפן הקלטות שהכין ספרים לעיוורים, יש לבחירה הזאת קשר לאהבה הגדולה שלך לספרים?
בזמן הלימודים באוניברסיטה עבדתי במרכז לעיוור. בין השאר הייתי רכז כח אדם וגם הקלטתי ספרים לקלטות לעיוורים וכבדי ראייה. התקופה שם הייתה מיוחדת. האנשים שעבדו שם היו סבלניים, אכפתיים כלפי הסביבה ובעיקר ידעו לעזור. שם גם פגשתי את אשתי הדס. היות ואני מאוד מאוד אוהב לקרוא ספרים זה היה די מושלם עבורי לקרוא ספרים, וגם לקבל על זה גרוש או שניים.

אמרנו ספרים, איך מספרים סיפור טוב?
יש אינספור דרכים לספר סיפור טוב. אם חושבים על מי שקורא אותך או צופה בך, ועל התגובות שלו, זה הופך את הכל להרבה יותר פשוט. אני אוהב לגוון- לפעמים לא להתחיל בהתחלה אלא דווקא באמצע וכך לייצר קצת מתח, לפעמים לדבר הרבה, ולפעמים לתת לקולות הרקע לעשות את שלהם. לא מזמן ביקשו ממני לעשות כתבה על דונלד טראמפ. אמרתי לעצמי: מה אני כבר יכול להגיד עליו שהוא לא אומר בעצמו? בסופו של דבר הכנתי כתבה ארוכה שבה לא אמרתי מילה. הכול היה דונלד טראמפ. הכתבה זכתה לביקורות נלהבות ושודרה מספר פעמים. צריך להבין שבניגוד לעיתונות הכתובה, בטלוויזיה יש מימד של תמונה, של תנועה, של בידור אפילו. אי אפשר לפספס את המימד הזה באף כתבה. 

מהו הסיקור שהכי הסב לך הנאה?
שאלה קשה. אני נהנה מאקשן, בזה אין ספק. לצערי זה קורה הרבה פעמים בזמן פיגועים. אני נהנה מהאדרנלין ומהלחץ. הייתי בטורקיה בזמן משבר המרמרה, ובארצות הברית בזמן הקמפיין של 2012. סיקרתי את משאל העם בסקוטלנד ב- 2014, הייתי שם לבד והיה לחוץ, הלכתי בערב משאל העם ברחוב וצילמתי אנשים, פגשתי חבורה של צעירים שתויים שבקושי הצליחו לדבר איתי והם כל כך הצחיקו אותי שרעדה לי המצלמה תוך כדי. היו כמה רגעים בקריירה שלי שאמרתי לעצמי– זה באמת קורה? באמת משלמים לי כדי להיות כאן? 

איזה מבין הסיקורים שלך עורר הכי הרבה הדים?
ב- 2010 נחשפתי למקור שסיפר שהוא מחזיק בידיים שלו העתק של מבחן הבגרות במתמטיקה, מבחן שהיה אמור להיערך יומיים לאחר מכן. בהתחלה לא האמנתי לו. בסופו של דבר הגעתי אליו ביחד עם כתבת החינוך מיטל שוויגר והוא סיפר לנו על השתלשלות הדברים. הכתבה שודרה והפכה לסיפור החם של הימים הבאים. תמיד נחמד לעצב אג'נדה של מדינה.

אתה חובב ריצות ארוכות ומרתונים, עוקב אחרי האולימפיאדה?
אני עוקב אחרי האולימפיאדה כבר שנים, עוד מהרגע שהכריזו על ריו כעיר המארחת, אבל אני לא רואה את כל התחרויות. מתנצל. אני אדם שעושה המון ספורט – אני רוכב על אופניים לעבודה, רץ מרתונים, שוחה כשאני יכול, וגם עושה צורות אחרות של כושר. אני לא מבזבז הרבה זמן בלראות אנשים אחרים עושים זאת.

אגב אולימפיאדה, מהו לדעתך הסיפור הכי מעניין שם, שלא קשור בכלל לספורט?
הסיפור הכי מעניין בריו הוא שלא בטוח שהאולימפיאדה הזאת הייתה צריכה להיערך שם, ואני די בטוח שבטווח הארוך היא לא תתרום לאזרח הברזילאי הקטן. היא עלתה המון כסף שהלך לכמה כיסים של עשירים, ולא בהכרח פיתחה את המדינה. שחיתות, ריקבון שלטוני, כל הדברים האלה הם המאפיינים של ברזיל היום בצל המשחקים האולימפיים, לא קרה שם מה שקרה בסיאול בירת קוריאה הדרומית ב-88'-  מדינה מתפתחת שהפכה למפותחת, דיקטטורה שהפכה לדמוקרטיה תוססת. מה שקורה היום בברזיל מרתק אותי ולאו דווקא מההיבט של הספורט.

בתמונת הפרופיל שלך בפייסבוק רואים אותך עם ילדייך, מלמד אותם את רזי הצילום והבימוי. זה משהו שחשוב לך – לחנך את הדור הצעיר למקצועות התקשורת?
חשוב לי שלילדים שלי יהיה ידע כללי רחב ככל האפשר ושיידעו עוד שפות. הבת שלי, בת העשר, מצלמת סרטונים באנגלית ומעלה ליוטיוב – זה בא ממנה ולא ממני. אני לא אדחוף את הילדים שלי לאף מקצוע אף פעם. שיעשו כל דבר שיעשה להם טוב בחיים. התפקיד שלי הוא לתת להם את החכה, את הכלים. 

לסיום, בציוץ בו סיפרת לעוקבייך על הצטרפותך אלינו כתבת ש'''בקרוב יוצאים להרפתקה חדשה'', איך אתה רואה את דמותו של התאגיד השידור החדש? ובקיצור- לאיזו הרפתקה אתה שואף?
התאגיד הוא בהחלט הרפתקה. מתי בפעם האחרונה עשו כאן דבר כזה? יוצרים תאגיד שידור חדש ואני אהיה חלק ממנו. זה בהחלט מרגש. בחצי השנה האחרונה אני עובד בחדר החדשות של קול ישראל כעורך חדשות. למדתי מקצוע חדש שמרחיב לי מאוד את האופקים. מה בדיוק נעשה בתאגיד? איך נעשה זאת? איפה? אני לא יודע. זה מה שהופך את זה להרפתקה.

אני רואה חשיבות אדירה בשידור הציבורי. במהלך השנים קיבלתי הצעות מכלי תקשורת עצמאיים ותמיד דחיתי אותם. בשידור הציבורי אתה באמת יכול להחזיר לציבור, לעשות משהו למען הכלל. להביא סיפור טוב ומעניין, זה חשוב במיוחד להראות לישראלים מה קורה בעולם. צילמתי בארצות הברית כמה כתבות על העוני הנוראי שם, ריאיינתי אנשים שדומים לי ונזרקו לרחוב. היה לי חשוב להביא את הקולות האלה ואת הנתונים המדהימים שהראו שבארצות הברית יש 50 מיליון עניים, לכל הישראלים שחושבים שאמריקה זה רק טיימס סקוור והוליווד. אני רוצה שהתאגיד יעשה טלוויזיה אחרת, שונה מהערוצים המסחריים. שהוא יהיה רב-גוני, שיהווה עיתונות נושכת. אני רוצה שיראה את האחר, את החלש ואת זה שלא מקבל סיקור במקום אחר. אני רוצה לעשות את הדברים שאפשר רק בשידור ציבורי. 

מוזמנים לעקוב אחרי אלון בטוויטר