נדב אמבון הוא הנכד של ציפורה

שיחה עם נדב אמבון, מנהל מחלקת הקריאייטיב של חטיבת הדיגיטל. 

היי נדב, ברוך הבא לבלוג. לפני הכל- משפט על סבתא ציפורה. מניין יכולות המשחק המשובחות שלה? ואיך שיכנעת אותה להשתתף בסרטונים שלנו?
אם רציתם להתחיל איתי טוב, לפתוח עם סבתא זה מהלך חכם. סבתא ציפורה אמנם השאירה מאחוריה באירופה המדממת של שנות הארבעים, הרבה מאוד. אבל גם הביאה איתה שמחת חיים, שובבות, ורוח נעורים שמהווה עד היום השראה עבורי ועבור אלפי הילדים (היום מבוגרים) שרכשו את הקלטת שלה "אכלת משהו? עם פייגה הקטנה". כך שאין כאן מאמץ שכנוע. איפה שיש צחוקים, שם תמצאו את סבתא ציפורה.


הסרטונים שלנו מאופיינים בשפה מאוד מובחנת וקל לזהות אותם. איך יוצרים שפה כזו, ואם נלך משהו כמו שנה אחורה, איך התבצע איפיון השפה עוד בטרם צולם הסרטון הראשון?
השפה אופיינה במפגש בין יהונתן קינן, הארט דירקטור, וביני, תחת הכוונה מנומקת של סגנון ותוכן ע"י מתן דרורי, מיה זיו-סילבר ואלעד טנא. כל זה לאור ערכי התאגיד. בחטיבת הדיגיטל אנחנו אנשי הזירה היצירתית האינטרנטית, כשניתנה לנו ההזדמנות הענקית לייצר תוכן מקורי לפלטפורמה "בהקמה", הרשינו לעצמנו לשחק עם סגנונות וכיוונים. אני לא מסכים שהשפה שלנו מאוד מובחנת, אבל אנחנו בדרך לשם.

אתה מגיע מתחום האנימציה ובהזדמנויות רבות אתה מספר שזה תורם מאוד ביצירת הסרטונים, הן ברמת הסטוריבורד והן ברמת הבימוי. איך בדיוק?
אנימציה היא מדיום מאד לא סלחני הפקתית. יש הרבה פחות מקום לטעויות מהפקת וידאו כי המחיר הוא כבד. המשפט "בוא נצלם, מקסימום נוריד בעריכה, נתקן בפוסט" למשל, מתרגם רע מאד באנימציה. הרקע בהפקות אנימציה הוא מה שהביא לפייפליין הפקה (פס הייצור שלנו) מהודק וכמובן השפיע הרבה על השפה שלנו שנגועה בקרטוניות (Cartoon).

מה דעתך על האמירה שהסרטונים שלנו מתוקים מדי?
אני חושב שאין אצלנו סכנה למתיקות כי תמיד נגיע למקומות שבהם לא יסכימו איתנו או יחשבו אחרת מאיתנו. גם אני מוצא עצמי מביים טקסטים שאני לא מסכים איתם בכלל ואחר כך גם מביים תשובת נגד. אני נלחם על זה שיישמעו דעות שונות ומגוונות. הסכנה למתיקות לא קיימת, אולי סגנונית אנחנו צריכים לראות איך לוקחים את הגיוון והופכים אותו למשהו שתמיד ימשיך להתפתח.

לגבי הגיוון, אני עובד עם כוח האדם שנמצא מסביבי, מגוון האנשים שעובדים פה. עם כל מי שרוצה ויכול. הגיוון בא מלמעלה, גייסו לפה אנשים מגוונים ואלה גם הערכים של התאגיד, זה חומר הגלם שיש לעבוד איתו. אפשר היה לתת רק לחבר'ה המוכרים לדבר, אבל הרעיון הוא שכולם משתתפים ושמקבלים הצצה אל תוך ההווי שלנו, ראייה משרדית.

לא סתם ההשוואה היא לבאזפיד, אנחנו לוקחים השראה, כמו בכל דבר באמנות. אבל אם רוצים לדייק, ההשראה שלי מגיעה מהאתר Cracked - חבר'ה שמפיקים תוכן דומה לבאזפיד אבל מתעסקים בעיקר בטלוויזיה וקולנוע, ולפעמים גם גולשים לידע כללי.


אז רשות הדיבור שלך. הכנס אותנו אל עובי הקורה ושתף אותנו בכמה מהסודות מאחורי הסרטונים שלנו.
השפה שלנו מורכבת משוטינג קולנועי קלאסי ומשפה דיגיטלית: עריכה מהירה, צילומי סלפי, תכנון הפריים לשילוב עם אנימציה גרפית. הסגנון המיוחד שלנו מגיע מכך שבסרטונים משתתפים כל אחת ואחד שרוצה. עורכים, כותבים, מעצבים, אנשי כוח אדם, רדיו, המחלקה המשפטית, כולם. בנוסף אנחנו מצלמים במרחבי המשרד, בקומות שבבנייה, ובשכונות הסמוכות לנו. זה מעביר את אופי העבודה שלנו. חשוב להבין שבקומה שלנו בסטודיו הדיגיטלי יושבים אחד ליד השני כל הטיפוסים שרואים בסרטים שלנו. המגוון הרחב יוצר פלורליזם בתוכן, אבל חשוב לא פחות, מרקם חברתי שמורכב מכל קשתות החברה הישראלית וזה מגניב מאוד.

יוצרי סרטונים יכולים ללמוד מהעבודה שלנו כל מיני אלמנטים טכניים ששומרים את הצופה מרוכז בתוכן- הקפדה על קומפוזיציה נעימה, סאונד ברור ומאוזן, תאורה נכונה לאווירה הרצויה לסרטון. אבל מעבר לטכני, האווירה בסט צילומים חייבת להיות כייפית לצד המקצועיות. אווירה של גוד טיים קשה לזייף בשביל המצלמה, לכן הטיפ הכי טוב שאוכל לתת ליוצרים צעירים זה לדאוג שללוקיישן מגיעים בלי לחץ, עם חיוך גדול, מוזיקה, ריקודים כדי לשחרר את הגוף, ותמיד לקחת עוד טייק אחרי שקיבלנו טייק טוב.