במנהרת הזמן עם ערן מינהר

ערן מינהר, סופר, משורר, קופירייטר ועוד די הרבה דברים, מגיש את הפודקאסט ''מינהר הזמן'' מבית כאן תרבות, ובאופן כללי מספר סיפורים מתי שהוא רק יכול. 

היי ערן, ברוך הבא לבלוג שלנו, בטוחים שיהיה מעניין. אתה מגיש את הפודקאסט ''מינהר הזמן'' והסיפורים שאתה מספר שם הם לא פחות ממטורפים. כך שהשאלה הראשונה היא, איפה אתה מוצא אותם?
טוב, התשובה הקצרה היא שאני לא מוצא את הסיפורים, הסיפורים בדרך כלל מוצאים אותי. אבל בעצם, סיפורים מטורפים מתרחשים סביבנו כל הזמן. הם גם קרו כל הזמן לאורך ההיסטוריה. יש שני עניינים עם היסטוריה. אחד, היא בדרך כלל נכתבת על ידי המנצחים, כך שההצד המפסיד לא נוטה להשפיע על הזיכרון הקולקטיבי. העניין השני, אם אתם זוכרים משיעורי ההיסטוריה בבית הספר, הוא שיש המון המון פרטים. היסטוריה היא ערב רב של פרטי פרטים קטנים וסיפורי סיפורים. יש לנו נטייה לשכוח פרטים לא חשובים, כאלו שלא משרתים את חיינו ולא מקדמים אותנו לאף מקום.

בואו נתפלסף רגע: פרטי ההיסטוריה הקטנים האלה (קטנים לכאורה, כי כפי שניתן לראות, לפעמים מדובר באירועים חשובים מאוד וקריטיים) - הפרטים האלה אולי נשכחים מהזיכרון של המונים, אבל הם נותרים חיים אצל מעטים. לפעמים בליבותיהם של אומות, לפעמים בתוך ספרים מתפוררים. ולפעמים הם לא יכולים ומסרבים להישכח ולמות. אז הם פורצים החוצה. ומישהו נזכר בהם, ומספר אותם - ואז הם מגיעים אליי.

 ''ההיסטוריה זוכרת את האנשים הגדולים, אך היא מושפעת מאינספור איזוטריות שנשכחו'', כך אתה מתאר את מה שאתה עושה בעצם בפודקאסט. מה מושך אותך דווקא בדברים האיזוטריים?
מה הדבר הכי חשוב בבייגלה? הבצק? השומשום? המלח? האפייה בחום מסוים? אולי המוכר או החנות? טוב, נו, כולם יודעים שהחלק הכי חשוב בבייגלה הוא החור. זה מה שמגדיר אותו, זה מה שעושה אותו בייגלה. ככה גם ההיסטוריה של הדברים: היא מורכבת מאינספור סיפורים קטנים, חורים, המגדירים אותה. כמו רשת, שהיא המון חורים שקשורים בחוט, כך הסיפורים ארוגים בתוך הקשרים ומקומות ויוצרים את ההיסטוריה, את מה שהיה. הפרטים הטריוויאליים, הפופולריים יותר ופופולריים פחות, מרתקים.

מה האתגר שבלספר סיפור איזוטרי? מה הופך סיפור כזה לסיפור טוב?
במהלך הסיפור אסור לשכוח מה העניין המרכזי. מותר לברוח לצדדים, לחפש שבילים צדדיים, לאסוף ולגלות פרטים קטנים, שמהם מורכבים החיים - אבל לא לשכוח את הנרטיב. לשחק עם הפרטים ולעצב אותם זה לצד זה כדי שישרתו את המטרה. סיפור טוב מורכב מהמון איזוטריות - משעשעות, מרגשות, מפתיעות - שמרכיבות את התמונה המלאה. מה שהכי יפה פה זה שאת התמונה המלאה הקוראים או המאזינים משלימים לבד. זה קורה אצלם בראש.

הפודקאסטים שלנו הם לא הבמה הראשונה של הסיפורים שלך, הם הופיעו בין השאר ב''הארץ'', מה שונה בין הבאה של סיפור לדפוס או לאתר, ובין עיבוד של אותו סיפור לפודקאסט?
לא מזמן קראתי ספר והיה שם דו־שיח בין שתי דמויות. פתאום עצרתי והתעכבתי על הטקסט. ניסיתי להגיד אותו בקול רם, ממש להקריא אותו. זה נשמע מגוחך. אף אחד לא באמת מדבר ככה. וזה חלק מהקסם שבספרים ובטקסט כתוב בכלל. ממש כמו הטקסט הזה. אנחנו קוראים אותו בתוך קונטקסט, הוא לא מנותק מהמסגרת הכללית בו הוא מופיע, ואנחנו ״שומעים״ את המילים כפי שהיינו רוצים לשמוע אותן. בסיפור שמאזינים לו זה עובד אחרת. יש משהו בהאזנה - במיוחד בהאזנה אינטימית באוזניות - ששונה מהותית מקריאה. בפודקאסט יש אפשרות לתת דגש באינטונציות, בשפה מדוברת, לכל מיני חלקים. השפה יכולה להיות קולחת ופחות רשמית. בפודקאסט אני מספר סיפור בשני קולות יחד עם עוד מומחה מתחלף. למאזין אין אפשרות לתת פרשנות לסאונד, אלא רק לתוכן. בפודקאסט מעורבים עריכה, אפקטים ומוזיקה, מה שאין בטקסט כתוב. חוץ מזה, העבודה על הסיפור היא אותה עבודה. תחקיר, איסוף חומרים, כתיבה ועריכה.

אז כאמור, אתה מספר סיפורים גם בטוויטר, והסגנון שלך שם מאוד מוכר ומזוהה, מעין שרשור ארוך, שאנשים מחכים לו וגם נזהרים לא להגיב באמצע כדי לא להרוס את השטף.
הטכניקה הזו אולי מזוהה איתי מאוד, אבל אני לא חושב שאני המצאתי אותה. אם כן, אני חושב שאני צריך לעשות כמה טלפונים.

זה אולי קשה, כמו עם ילדים, אבל אם היית צריך לבחור - מהו הסיפור שהכי העיף לך את הראש והכי נהנית לשתף עם אחרים?
קודם כל, זה אומר שאני צריך לזכור את כל הסיפורים...
היה לי כיף לשתף את העוקבים שלי בסיפור לידתו של השיר ״רפסודיה בוהמית״ של ״קווין״, ובסיפורו הטראגי של החבר החמישי ב״ביטלס״. גם סיפורים על פסיכופתים מההיסטוריה הם סיפורים שתמיד כיף לספר. כל מיני רוצחים מתועבים, תעלומות ופשעים. אני אוהב לספר את ההיסטוריה שמאחורי אנקדוטות קטנות, כמו הסיפור שהוביל ל״הצהרת מירנדה״ (ההצהרה ששוטרים מחויבים לדקלם בזמן מעצר בארה״ב). ויש גם סיפורים וחדשות מדעיים, אסטרונומיים וארכיאולוגיים שאני מאוד מחובר אליהם ודואג לעדכן בהם מדי פעם את עוקביי.


לפעמים טוב להשאיר מקום להפתעה ודימיון, אבל אתה יכול לגלות לנו בכל זאת אילו סיפורים נוספים אתה מכין לנו בפודקאסטים הקרובים?
לא! אני לא אחשוף כאן אף לא פרט אחד שיסגיר את התוכן, אני כן יכול להגיד שלמרות שאני לא יודע עוד מתי, אנחנו עומדים להתעסק עם התרבות הראשונה בהיסטוריה, עם סיפורים מוזיקליים, עם מערכות יחסים בין דמויות שלא הייתם מאמינים שהיה ביניהן קשר, וגם עם דמויות שבכלל לא היינו מודעים לקיומן. מי יודע, אולי גם נחשוף את זהותו האמיתית של רוצח ארלוזרוב...

רשמנו בפנינו. לסיום, אתה בין השאר גם קופירייטר, אם היית צריך לתת סלוגן לחצי השנה שאנחנו כבר באוויר, מה הוא היה? 
רצים ומרוצים.

האזינו למינהר הזמן