העברית שבחדר החדשות תנצח: ריאיון עם רות אלמגור-רמון

שיחה עם רות אלמגור-רמון, יועצת לשון בכאן. 


היי רות, לכבוד הוא לנו לארח אותך בבלוג. שמך הולך לפנייך כמי ששימשה במשך שנים רבות (ועודנה) יועצת לשון בשידור הציבורי. כמה שנים עבדת ברשות השידור?
התחלתי לעבוד ברשות השידור בשנת 1970 – בדיוק לפני ארבעים ושבע שנים, תחילה בטלוויזיה הישראלית, ואחר כך, כשפרש אבא בנדויד, יועץ הלשון של קול ישראל, קיבלתי את תפקיד יועצת הלשון של הרשות ואז עברתי לרדיו. באותה הזדמנות עברתי מרשות השידור לאקדמיה ללשון העברית. גם היום אני מושאלת לתאגיד מטעם האקדמיה, וכמוני יועצות הלשון האחרות: דבורה בן ישראל וד"ר סמדר כהן.

איך מסתגלים למקום עבודה חדש אחרי כל השנים הללו?
זה קשה מאוד, ההסתגלות לא פשוטה. אני מקווה שאסתגל בגילי המופלג. הגיל הממוצע בתאגיד נמוך הרבה יותר משהיה ברשות השידור, ואני מזקני המקום.

הטכנולוגיה כאן משוכללת מאוד, אך יש הרבה דברים קשים, כמו הישיבה במרחב נטול מחיצות, אם כי יש בישיבה הזאת גם דבר יפה ומועיל: הרדיו והטלוויזיה, אנשי העברית ואנשי הערבית - כולם עובדים במרחב אחד ומשדרים במרחב אחד, ויש בכך ברכה. תמיד הרביתי להיוועץ באנשי המחלקה הערבית בהגייה של שמות או מילים בערבית, ועכשיו ההתייעצות קלה יותר. גם בחדר החדשות השוכן היום בהר חוצבים בירושלים יפה לראות את אנשי החדשות בשתי השפות, אלה לצד אלה, עובדים יחדיו באווירה של הפריה הדדית.


האם לדעתך יש הבדל בין העברית של הרדיו לעברית של הטלוויזיה?
ברדיו ובטלוויזיה יש למעשה לשון שידור אחת, אבל יש גם הבדלים: ברדיו יש מה שנקרא "חדר החדשות", והוא מעוז העברית - גם מבחינת העריכה וגם מבחינת ההגייה והדקדוק. הידע של העורכים בעברית והמהירות שבה הם "שולפים" אותו לשימוש במהדורות החדשות מרשים ביתר, וגם הקריינים, קרייני החדשות, לשונם מצוינת. אנחנו, יועצות הלשון, קשובות למהדורות ומנסות לסייע בשמירת רמתן הלשונית. וכשמתקנים עניין לשוני במהדורה אחת, התיקון חל גם במהדורות הבאות.

לחדר החדשות אין מקבילה בטלוויזיה: כשהקימו את הטלוויזיה הרכיבו את מחלקת החדשות מקריינים, עורכים וכתבים, וכולם היו ל"מגישים". וכך, עד היום, שלא כמו ברדיו, בטלוויזיה אין משמעות מובהקת למעמד ה"קריין".


איך נעשית העבודה של הכתבים והשדרנים מבחינת הלשון?
זה מגוון מאוד. אני יכולה לומר לך מה היה ברשות השידור, בתאגיד הדברים עדיין לא התגבשו. אני נזכרת בימים הראשונים שלי, כשהייתי בת 26 והתחלתי לעבוד בטלוויזיה. ניסיתי לגבש את התפקיד, בתחילה היה קשה להשתלב במערך השידור המהודק, אך במהרה לא היה יום ולא היה לילה. כאן במידה רבה מתחילים מהתחלה.

העבודה היום-יומית היא לעבור מראש ככל האפשר על חדשות, על פתיחים של יומנים ועל תוכניות, בעיקר של עורכים חדשים שהם פחות מיומנים, אנחנו עוברים גם על קדימונים שמשודרים בטלוויזיה וברדיו, דינם כדין פרסומות. והיום גם עוברים על חומר למרשתת – לאינטרנט. זה, כמובן, תחום חדש. העבודה היא אין-סופית. צריך כל הזמן לדגום מדגמים ולראות מה עושים ומה לא עושים. נוסף על כך מאזינים וצופים שעות רבות, מעירים הערות בכל דרך – טלפון, דוא"ל ושאר דרכים מתקדמות, ומלמדים יחידים וקבוצות. ברשות השידור הייתה לי פינה יומית - ''רגע של עברית'', ואני מקווה מאוד שתתחדש כאן. בינתיים אני מפרסמת דף שבועי – "כאן לשון", ובו ענייני לשון העומדים על הפרק, המובאים בקיצור רב, כמעט בלי הסברים. את הדפים אפשר לקרוא במרשתת, בדף 'כאן לשון' באתר כאן. על כל אלה צריך להוסיף את כוננות-העל של יועצות הלשון: אנחנו עומדות לרשות אנשי השידור בכל שעות היממה לכל שאלה דחופה – בענייני לשון, כמובן.

הזכרת אינטרנט, מה דעתך על הסלנג שרווח היום, ובמיוחד בדיגיטל. לדעתך יש לו מקום גם בשידורי הרדיו והטלוויזיה?
קודם כול, בלשון עצמה יש מקום לעגה - סלנג, אי אפשר בלעדיו, כל לשון חיה - יש בה סלנג. באמת צריך רק למנן אותה נכון. לפעמים אני מרגישה שאנשים מדברים בסלנג רק כדי לרדת, לרדת אל העם כמו שאומרים. זה לא מוצדק, צריך להיות סלנג בצורה מדודה, שקולה, שלא עובר את גבול הטעם הטוב, בדיוק לכן קיימים יועצי הלשון – כדי שיגידו "עד כאן, הגזמתם", או "עברתם את גבול טוּב הטעם".

היו מילים שכבר פסלת לשימוש או המלצת להחליף?
הרבה פעמים אני אומרת לכתב: ''בחרת במילה נמוכה מדיי, לא מתאימה כאן לסגנון. ובדרך כלל הוא משתכנע, ואם הוא מעלה נימוקים משכנעים לשימוש שבחר בו, אני מוותרת בהבנה.

בעבר סיפרת שכמה מהמונחים שאנחנו שומעים היום בשידורי הרדיו והטלוויזיה הגיעו מהצופים ומהמאזינים. למשל "איילון צפונה" במקום "איילון צפון", ו"איילון דרומה" במקום "איילון דרום".
נכון, יום אחד הציע לנו מאזין לנצל את ה"א המגמה הקיימת בעברית, כמו במילה הביתה, ולומר בשמות הדרכים 'צפונה', 'דרומה', כלומר איילון צפונה ואיילון דרומה. הדבר נראה לי בתחילה משונה מאוד ואמרתי בלבי שאני צריכה לחשוב על זה. חשבתי זמן די ארוך ואז התקשר מאזין אחר ואמר בדיוק את אותו הדבר, וחשבתי שאם שני מאזינים אומרים זאת, צריך לנסות. ובאמת ניסינו: העברנו את מוקד התנועה ל'איילון צפונה', 'איילון דרומה'. בשעות הראשונות הצירופים נשמעו מוזרים, אבל אחרי יום המבנה הזה כבר נשמע טבעי לחלוטין. והדרך הזאת נמשכת עד היום, גם בתאגיד, וגם בגופי שידור אחרים.

יש לך דוגמאות נוספות למילים ש"הושקו" בשידורים של רשות השידור?
כן. למשל חברת הזנק, מונח יפה מאוד של האקדמיה, אני זוכרת את הישיבה שבה הוחלט עליו, בוועדה למילים בשימוש כללי שאני חברה בה. יש, לדעתי, במילה העברית ערך מוסף, שאין ב"סטארטאפ" - הפועל 'לזנק', שאין לו מקבילה מדויקת באנגלית: יש בו גם התחלה וגם קפיצה, ואני חושבת שזאת בדיוק המשמעות הדרושה.

אילו עוד מילים כאלה זכורות לך במיוחד?
'מסרון' למשל, וגם הפועל 'למסרר'. אגב, היה ויכוח ארוך מאוד באקדמיה אם נאמר 'למסרר' או 'למסרן', יש היגיון ב'למסרן' כי הוא שומר על אותיות המסרון, אבל ב'למסרר' יש קלילות, כמו בפעלים 'לשלטט' או 'לזפזפ'. למסרר - מילה נחמדה מאוד, ואני מאחלת לה הצלחה! אני חושבת שהיא הרבה יותר יפה מ"לסמס".

לסיום, מה את מאחלת להמשך שידורנו מהזווית של השפה העברית?
אני מאחלת לתאגיד הַמְרָאָה עברית מוצלחת: קריינים, מגישים, עורכים וכתבים שידעו את הלשון התקינה ויפתחו חוש נכון שיורה להם מתי נכון לסטות ממנה. אני מייחלת לימים שבהם כל שדר ילמד את לשון השידור לפני שיתחיל לעבוד, מפני שבסדר ההפוך קשה מאוד לנווט את לשון השידור, וייעוץ הלשון הופך לשירות כבאות – לכיבוי שרפת לשוניות.