כאן אוהבים עברית

צילום: שאטרסטוק

אהבה, געגוע, אמא, הרפתקאות, הרצה - לרגל יום הלשון העברית, אנשי כאן בוחרים את המילה האהובה עליהם ביותר

אני אוהב את המילה "אושר" - רגעי חסד אופטימיים קטנים בים של כאוס, ומתאימה לכל אדם באשר-הוא באופן אינדיבידואלי. יובל קלר, ראש יחידת המשדרים 

אני אתחכם ואבחר ב"מילון" כי זו המילה שמכילה בתוכה את כל המילים כולן. כך אף מילה לא תכעס עליי שלא בחרתי בה. 
אלון יששכר, כותב, מביים ומגיש בחטיבת הדיגיטל

המילה ''אהבה'' מסמלת את כל הטוב בחיים. ללא אהבה לחיים, לאישה, לילדים, לטבע, ולכל דבר בעצם -  אין קיום. כי כולנו נשמות, ונשמות טהורות רק אוהבות. גאלב כיואן, מפיק אקטואליה וספורט בחטיבת הערבית 

''אלוהים''. אני לא מאמינה באלוהים אבל אני נעזרת בו המון בכתיבה. הוא כל כך הרבה דברים. דמות ספרותית מעולה וחבר טוב. כזה שאפשר לתאר בעזרתו דברים, לכעוס עליו או להודות לו וגם לא להאמין בו בלי שהוא יעלב. לוסי איוב, כותבת ומגישה בחטיבת הדיגיטל, מגישה ב''מועדון תרבות''

המילה האהובה עליי ביותר היא ''תֵּיקוּ''. אמנם אין היא מילה עברית במקורה, אלא ארמית תלמודית, אבל שימושה בעברית של ימינו מעמיד אותה בשורה אחת עם כל מילה עברית מקורית. תֵּיקוּ, פירושה בארמית 'תעמוד'. מי תעמוד? סוגיה שהתלמוד מציג בה שתי דעות, בלא הכרעה. הצורה המלאה של המילה – תֵּיקוּם. זהו הפועל המקביל ל'תָקוּם' העברי. הצורה המלאה 'תיקום' נשחקה מרוב שימוש, וזנבה נשר. כך נוצרה 'תיקו'. לימים נכנסו לתמונה דורשי דרשות, ואמרו, בוודאי בהומור, ש'תֵּיקוּ' - ראשי תיבות של המילים: תשבי (אליהו הנביא) יתרץ קושיות ואבעיות. אבל זהו, כאמור, דרש. וכשאני רואה איך "נבעטה" בימינו המילה הארמית 'תיקו' בבעיטה ישירה מדפי התלמוד למגרשי הכדורגל במדינת ישראל של שנות האלפיים, אני מתמלאת התרגשות עד כדי צמרמורת. וזו תמצית אהבָתי לתיקו העברי. רות אלמגור-רמון, יועצת לשון 

המילה האהובה ביותר עליי היא בעצם צירוף מילים: ''שמחת חיים''. אנחנו יכולים להתגבר על כל הקשיים בחיים, על כל המשברים שאנחנו עוברים, אם יש לנו שמחת חיים. בלעדיה אנחנו אבודים. לינה ריזק, מזכירת אקטואליה וספורט במדיה הערבית 

אני אוהבת את המילה "נמנום". היא עצלולית ושמנמנה ומתוקה. יש בה נ' ו-מ' שאלה האותיות הכי רכות ונעימות, והיא עושה חשק להתכרבל על הספה, ובו בעת היא יכולה לשמש כעילבון הכי נורא. צליל אברהם, עורכת כאן כלכלי, הדסק הכלכלי של חטיבת הדיגיטל

יותר מאשר מילה אחת, אני אוהב משפחות של מילים. משפחה אחת ייחודית היא משפחת הגעגוע. זהו אחד הרגשות החזקים בחיינו, וכל אחת מהמילים שמתארות את הרגש הזה מאירה פן אחר ויפה שלו. ''געגוע'' מהדהדת את הנגיעה החוזרת ('גע, גע'), ''כיסופים'' את צבעו הכסוף של אור הירח הלילי, שהוא זמן הגעגועים, "כמיהה" את האוויר הכלוא בבית החזה המבקש לצאת ולהגיע אל מה שמעבר, "השתוקקות" את שקשוק הלב שאיננו שוקט, "ערגה" את הזיכרונות הנארגים בסתר, ו"צימאון" את יובש החיים ללא מושא הגעגוע, ועוד ועוד. כל אחת מהמילים מתגלגלת על הלשון ועל הלב ועושה...געגוע. 

משפחה אחרת שאהובה עליי היא התחדישים הלשוניים, אבל העתיקים יותר דווקא. אלה שנוצרו מתוך צורך אמיתי לתאר דבר. זהו פלא של ממש: עד המצאת המילה הדבר לא התקיים, ולאחר שניתנה לו המילה - השפה לא מבינה איך יכולה הייתה להתקיים בלעדיו. כזו היא המילה ''מהות'' שחידש הרמב"ם כדי לתאר את ה'מה' של הדבר, כלומר, את מה שגורם לו להיות הדבר עצמו.
או המילה ''חוויה'', חידושו של א"ד גורדון, המשלבת את המילה הוויה, קיום, עם המילה חיים, כלומר, ניסיון אנושי הגורם לאדם להרגיש את עצם היותו חי. והנה אחת שחביבה עליי: ''תסכול''. כלומר, מה שאדם מרגיש כאשר רצונותיו מסוכלים, עולים בתוהו (לפחות לפי האקדמיה ללשון העברית, זהו חידוש של קישון). ועד לא דיברנו על ''מפלצת'' (מלשון 'פלצות'), על ''מגוון'' ועל ''מנעד''...איך יכולנו להסתדר בלעדיהן בכלל? נחום אבניאל, כותב ומגיש בחטיבת הדיגיטל

אני אוהבת את המילה ''סגריר''. מילה אחת שמתפקדת כעמוד שלם בתסריט. רק אמרתי סגריר וכבר אפשר לדעת איך הרגשתי, מה לבשתי ואיזו פגישה גורלית פספסתי. שפרה קורנפלד, מגישה ''מועדון תרבות'' 

המילה האהובה עליי היא ''חיים''. יש בה הכל - אופטימיות, זרימה ותנועה, אושר ואהבה (וגם אפשר להשתמש בה כסלנג - ''חיים שלי'') שרון בן-דוד, מנהלת הסברה ויחסי ציבור

אני אוהב את המילה ''קטיפה''. זו מילה מלטפת, כולה רוגע ורוך, עגולה וללא זיפים, שמשייטת על הגבול שבין ערות לחלום.
אורן פלדי, מנהל מחלקת הפרומו 

אני בוחר ב''הרפתקאות''. זו מילה שהיא מספיק נדירה בדיבור היומיומי, ככה שעד שאנחנו באמת אומרים אותה, זה מרגיש כאילו אנחנו באמת עומדים לצאת לה-ר-פ-ת-ק-א-ו-ת!  רום אטיק, עורך הפודקאסטים

המילה האהובה עליי ללא תחרות היא "כדלהלן". מה זה הדבר הזה?, היא לא נשמעת כמו שום דבר חוץ מברייק קצב של תופים באמצע שיר Fאנק: "בנושא אחר, האפשרויות שלנו לארוחת הצהריים היום הן כדלהלן" (סולו תופים) "לחמנינה, לחמנינה או לחמנינה" (סטגדיש). דנה פרנק, עורכת בכאן כלכלי, הדסק הכלכלי של חטיבת הדיגיטל 

המילה האהובה עליי היא ''עבריות''. מלשון עברי, סוג של מלה נרדפת לישראלי. זה המושג שמגדיר את הזהות שלי בצורה הטובה ביותר. המושג הזה היה אמור להגדיר את כולנו בימי הציונות, והוא היה שגור מאוד על ידי כל הזרמים הפוליטיים בשנות הארבעים, והוזכר בלא מעט שירים עבריים (שוב אמרתי עברי) כמו "מגש הכסף" (טללי נעורים עבריים") אחר כך הוא נמחק ונשכח לטובת המושגים "ישראלי" ו"יהודי". אני עדיין מעדיף להישאר עברי. שי פלד, מחלקת דוברות

המילה האהובה עליי היא ''אמא''. כולה שלוש אותיות, מילה קטנה וענקית. כיף וקל לומר אותה והיא נושאת בתוכה משקל אדיר. אני חסידה של הכתב החסר "אמא" ומסתייגת מ"אימא", שתמיד נראה לי מלאכותי. אירית מגל, עורכת ''מועדון תרבות''

המילה האהובה עליי הינה ''הרצה''. מדובר במילה המערסלת בתוכה תהליך לידה, למידה והשתפרות, והיא טומנת בחובה את ההכרה שאף יצור חי לא הבליח לעולם הזה מושלם. אלדד קובלנץ, מנכ"ל כאן 

המילה האהובה עליי היא ''רוח''. היא עושה את השימוש הכי נעים לאוזן באות ח'. מצד אחד זו מילה קצרה, קטנה ועדינה אבל עם משמעות עצומה. יש לה את הכוח להרוס הכול ומצד שני ללטף ולצנן ביום קיץ חם. היא מלבה את האש אבל גם מפיצה אבקנים כדי שעולם חדש יצמח. היא נושאת על כתפייה ציפורים ומפלצות טכנולוגיות ונודדת בעצמה בכל העולם, נושאת בשורה חדשה מארץ לארץ. חשוב מכל אלו הוא כוחה לייצר מוזיקה בין אם היא מניעה את העלים וזרימת הנחלים, בין אם היא שורקת במסדרונות צרים בין הרים, ובין אם האדם עושה בה כרצונו בעזרת פעמונים, חלילים ועוד. תרבות ורוח, מה עוד צריך אדם?
תומר מולוידזון, עורך, מגיש ומפיק בכאן 88, ורפרנט תחנות חינוכיות

שתי מילים אהובות עליי מאוד - "שמוק'', ''בתיאבון''. אלו שתי מילים שייחודיות לשפה העברית ואין להן תחליף באנגלית. שמוק היא מילה כל כך מוצלחת עד כדי שהאמריקאים משתמשים בה בדיוק כפי שהיא. חסרות קללות טובות שמיועדות לגברים, הרוב סקסיטיות ונוגעות בנשים בלבד. בתיאבון היא מילה קולעת ומדויקת לישראלים שמאוד אוהבים אוכל ולהתעסק באוכל (ו''לגנוב'' אוכל, כי חומוס ופלאפל זה לא שלנו). מלצרתי במשך שנים רבות, וזאת הייתה אחת המילים שהשתמשתי בה הכי הרבה, ואני עדיין משתמשת בה לפחות פעם ביום (כשאני נכנסת למטבחון בקומת הדיגיטל ורואה את החברים אוכלים). רוני מינמר, מנהלת תחום הסושיאל 

אחת המילים שאני אוהב היא: ''פִּכְפּוּך''. היא מציגה את משמעותה באופן מושלם.
נעם המאירי, מפקח טכני MCR בחטיבת הנדסה וטכנולוגיה   

המילה האהובה עליי בעברית היא ''מים''. זה אמנם קצת מוזר, בתור אחת שחושבת שחוף הים הוא אובר-רייטד (וסליחה על הלעז, אבל זה נשמע יותר טוב מ"מוערך יתר על המידה"). המילה מים מעבירה בי תחושה של חופש, רעננות ורוויה. מעבר לכך, הצליל שלה יפה והיא פשוטה להגייה. ובאופן כללי לגבי היחסים שלי עם העברית, אסכם במם (MEME) הידוע: "חיי הם מאבק יום-יומי בין הדחף לתקן אנשים לבין הרצון שיהיו לי חברים". אז חשוב לי להגיד שלרוב אני מתאפקת. שחר גבע, כותבת ומגישה בחטיבת הדיגיטל 

המילה האהובה עלי ביותר היא: "לאמץ". אם נקרא את שם הפועל "לאמץ" מהסוף להתחלה בהיפוך אותיות נקבל מילה חדשה: "צמא ל-". יש מי שצמא לאהבה כמו אותה רווקה בת חמישים שחולה בסרטן, יש מי שצמא לתשומת לב כמו ניצולת השואה שגרה ממול, יש מי שצמא לחום כמו הכלב שנשאר ללא מחסה מפני הגשם, יש מי שצמא לידע - כמוני?, יש מי שצמא למים ופת לחם כמו הקבצן המנגן באקורדיון בכניסה לקניון ויש - יש מי שצמא לאמא ואבא כמו אותם ילדים יתומים או כאלה שננטשו בידי ההורים. ו"לאמץ" מלשון אימוץ אותם ילדים - זו הנתינה הגדולה ביותר בעיניי. לאמץ זה גם לשון א(ו)מץ בכתיב חסר. אומץ להעז לעשות דברים שמעולם לא עשינו, שאולי אף אחד לא עשה. אומץ להתמודד (ולא להתמוטט) מול הפחדים שלנו, אומץ לקחת סיכונים. האומץ הופך את ה-פחד ל-דחף (היפוך אותיות) ויוצר שפה חדשה. שירה מידני, מפיקה ועורכת ברדיו כאן מורשת  

המילים האהובות עליי ביותר הן ''לבריאות'' ו''קיפוד''. כשאני אוכל במסעדה, אם הבעלבית (כי המלצרים אף פעם לא מתעניינים ממש) משתמש ב״לבריאות״ אחרי שבח קטן שאני נותן לו, זה מזכיר לי את סבתא שלי שהיתה בשלנית אדירה ואשה צנועה. זה להגיד במילה אחת ״אני שמח שזה טעים לך. עשיתי את זה בשבילך״. קיפוד זאת אחת המילים המצחיקות בעברית והיא תמיד באה לעזרתו של הכותב הקומי. נסו ותהנו: ארץ ציון וקיפוד, בלי הבדל דת גזע וקיפודים, סטטיק, בן-אל וקיפוד. תמיד עובד.
חן אביגדורי, עורך ''עד כאן!'' (וקיפוד)

המילה האהובה עליי כרגע (כי זה משתנה כל הזמן) היא בעצם מילה שהוכפלה לה - ''חן חן''. יש בצירוף המילים הזה הכרת תודה, אבל בדרך פחות רשמית, ואולי יותר אמיתית, מב''תודה'' המוכרת. היא מבחינתי דרך להודות על דבר שנתנו או העניקו לי, אבל היא טומנת בחובה גם הערכה אמיתית ומזוקקת על הנכונות שיש בנתינה. אני מחכה כבר למילה העברית הבאה שאוכל להגדיר כאהובה עליי ביותר, וכמה אני שמחה שהעברית היא שפתי הבכורה - השבוע קראתי את אגי משעול כותבת ''המולדת שלי היא העברית כי אין מקום בעולם שבו אוכל להרגיש בבית בלעדיה'', וצמרמורת חלפה בי.
סתיו זיו, כותבת בחטיבת הדיגיטל ועורכת הבלוג 

אני אוהב את המילה ''קל''. זו מילה עתיקה אבל העדנה שלה היא דווקא בימים אלו. יש לה ''וייב'' טוב והיא משדרת אופטימיות, כל מה שגורם לי לאהוב דברים. מלך זילברשלג, כותב ומגיש בחטיבת הדיגיטל