גילי כהן כאן

צילום: רונן פדידה

גילי כהן, הכתבת המדינית שלנו, בריאיון כניסה לתפקיד (מוטב מאוחר...)

היי גילי, ברוכה הבאה לבלוג. אנחנו מדברים קצת אחרי שבת של הסלמה בצפון, כולל מטוס סופה שלנו שהופל מירי נ"מ. איך נראתה השבת שלך שבוודאי הייתה מאוד לא שגרתית?
השבת שלי באמת לא הייתה שגרתית. היא התחילה בשעות הבוקר המוקדמות, ובמקום לנסוע למוזיאון כמו שתכננו – נסעתי לאולפן במודיעין. אלו היו כמעט 12 שעות רצופות של דיווחים, מתוכן כעשר שעות *בתוך* האולפן. כך שזה היה בדיוק ההפך משגרה. לרוב הנוכחות באולפן במהדורות חדשות רגילות קצרה הרבה יותר. המשמעות היא שתוך כדי שידור ניסיתי גם לדבר עם מקורות, גם להתעדכן בדיווחים שמגיעים מהשטח, וגם לנהל שיח עם הצנזורה – כדי שבסוף הצופים יוכלו לקבל מידע מאומת, מהימן ומעניין.

הצטרפת לתאגיד בחודש אוקטובר האחרון, האם זהו האירוע הכי גדול ומשמעותי שיצא לך לדווח עליו?
ברור. היו כמה ימים מאוד עמוסים בחודשים האחרונים – מהכרזת טראמפ בעניין ירושלים (זוכרים?), לביקורו של ראש הממשלה נתניהו בהודו (שבעבור מי שמדווחת גם לכאן רשת ב', גם לכאן 11, וגם לדיגיטל – אלו ממש לא היו ימי שאנטי), ואחר כך גם הגעת סגן הנשיא מייק פנס לישראל. אבל ההבדל בין כל האירועים האלו ליום שבת הוא שידענו עליהם מראש. לכן אין ספק שזה האירוע הדרמטי ביותר שיצא לי לדווח עליו. האם כך יהיה גם במרחק הזמן? אני לא בטוחה.

איך נראה יום עבודה טיפוסי שלך?
אני קמה ב-6:00-6:30, כדי להיערך לקראת השידור ביומן הבוקר עם אריה גולן. לאחר מכן יש את "קלמן ליברמן" ובהמשך הפוגה קצרה עד ליומן הצהריים עם אסתי פרז וב-17:00 מתחיל יומן הערב עם רן בנימיני. בין לבין מגיע החלק שאני הכי אוהבת בעבודה: להיפגש עם אנשים. לקראת שעות הצהריים מתחילים להיערך כבר למהדורה, גם מבחינת הסיפורים והכותרות, אבל גם דברים שאולי נראים קטנים מן הצד אבל דורשים החלטה מראש של צוות המהדורה: מאיפה נשדר? תהיה כתבה על אירועי היום או לא? אחר כך יש את השלב שדי חדש עבורי: ההתעסקות באיפור, בשיער, בלבוש. הדקות לקראת השעה שמונה בערב הן כיפיות ומתוחות. קצת כמו לפני שעולים למשחק כדורסל או כדורגל.

בהמשך לשאלה הקודמת. בתפקידך הקודם שימשת כתבת צבאית ב''הארץ'', האם יש הבדל בעבודה העיתונאית כשמדובר בעיתון לעומת פלטפורמות משודרות?
בעבודה העיתונאית – אין הבדל. בסוף צריך להביא סיפורים, לדבר עם מקורות, לנסות להבין את התמונה הכוללת, גם כשאין את כל פרטי המידע אצלך. יש הבדלים אחרים: העובדה שאני צריכה להיות נוכחת, שאני מול מצלמה, שדברים שקודם היו לא רלוונטים, כמו הקול שלי, כעת מקבלים חשיבות רבה.

את פעילה מאוד גם בטוויטר, איך את רואה את הטוויטר בכלל, ואת הטוויטר הישראלי בפרט – שמשופע בהרבה מאוד עיתונאים ופוליטיקאים, ככלי עבודה עבור כל כתב ואיש חדשות?
אני אוהבת את הטוויטר בגלל שהוא מאפשר לי גישה להרבה אנשים – מההודעות של הקרמלין, ועד לכלי תקשורת בערבית, וכמובן – צופים ומאזינים. זה גם מאפשר לקבל פידבק מיידי, גם ביקורת וגם חוות דעת חיוביות. זו זירה שבה אנשים מביעים את דעתם, לרוב בלי מסכות ובלי גינונים. אני, באופן אישי, מאוד מחבבת את זה.

את מדווחת במסגרת הפאנלים השונים במהדורות החדשות של כאן 11. האם זה בא לך בטבעיות אחרי שנים שבהן היית מאחורי הקלעים של הפרינט? ומה את חושבת על מיעוט הנשים בפאנלים, במיוחד בנושאים ביטחוניים וצבאיים?
אני לא יודעת אם זה בא לי בטבעיות או לא, אני מנסה פשוט לדבר :).  זה שונה לגמרי – כל מילה צריכה להיות מדויקת, צריכים להיות נהירים וברורים תוך דקה, ובסוף, בגלל שזו טלוויזיה – גם להישמע טוב ולהיראות בסדר. לגבי עניין מיעוט הנשים – שמחתי לראות למשל בשבת האחרונה שמי שהייתה איתי בפאנל זו סימה שיין, ראש חטיבת המחקר במוסד שהיום היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי. זה בעיניי תהליך מתמשך, שגם אני חלק ממנו. בתפקידי הקודם כתבתי והתעסקתי בנושאי צבא וביטחון, פשוט אז, מכיוון שזה לא היה "בפרונט", לפעמים חשבו שאני גבר. פעם קצין בכיר אמר לי שזו "מחמאה". אז עכשיו אין ספק, ואני מקווה שגם המחשבה הזו לאט לאט תיעלם.


גם בעלך, בנימין טוביאס, עיתונאי. האם את לוקחת את העבודה הביתה ועד כמה יוצא לכם ''להתווכח'' על נושאים חדשותיים שבכותרות?

בוודאי. למעשה אני חושבת שמרבית הוויכוחים שלנו נוגעים לנושאים שעל הפרק. יש לנו ויכוח גדול משנת 2014 על המשמעות של מנהרות חמאס, ואני אחסוך את הנימוקים מהקוראים. אבל היתרון הגדול הוא שבנימין מבקר קולנוע (ב"ידיעות אחרונות"), אז בזכותו אני רואה הרבה מאוד סרטים.

כשאת לא מדווחת, עוקבת, כותבת, עורכת ובאופן כללי סובבת סביב החדשות הבלתי פוסקות, מהם התחביבים שלך, מה מאפשר לך להתנתק קצת?
התחביב הגדול שלי זה בישול ואפייה. בכלל, קולינריה זה הדבר שהכי מעניין אותי – גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה מעשית. החברים שלי יודעים שאם צריך המלצות למסעדה או למקום חדש – אני הכתובת.

נסיים במבט קדימה, מה את מאחלת לעצמך ככתבת המדינית של התאגיד?
לעשות עבודה עיתונאית משובחת, ברדיו, בטלוויזיה ובדיגיטל. וליהנות! 

עקבו אחרי גילי בטוויטר