''טופס 101'' עם ירדן מרציאנו

צילום: מתוך ''כאן שיר''

ירדן מרציאנו, 20, תחקירנית ועורכת תוכן ב''כאן תרבות''

היי ירדן ברוכה הבאה לבלוג. מה את עושה בתאגיד?
אני לוקחת חלק בעריכת התוכניות המהממות "המעבדה" ו"45 דקות" ואחראית על שיבוצן באיזור ההֶסְכֵּתִים של כאן, בנוסף, אני מפיקה את העונה החדשה של ההֶסְכֵּתִ "המובן מאליו", ומידי פעם אני זוכה לעבוד על טקסטים ודברים נוספים שלי שמקבלים מקום על במת התאגיד. זה הכי כיף בעולם.   

איך הגעת לעבוד בתאגיד? האם זו העבודה הראשונה שלך בתקשורת?
זו העבודה הראשונה שלי בכלל, ואני מאוד שמחה שזה מה שאני זוכה לעשות כל יום. לתאגיד הגעתי בזכות מאיה קוסובר שהיא אשת רדיו מוכשרת ובין שלל הדברים שהיא עושה ויוצרת היא גם עובדת בכאן. מאיה לימדה אותי במשך סמסטר אחד במסגרת קורס רדיו שלקחתי ב"מנשר לאמנות" שם אני לומדת, ובאותו קורס נוצר בעצם ההֶסְכֵּתִ בו אני מספרת את הסיפור שלי - סיפור תאונת הדרכים שעברתי והותירה אותי נכה. בהמשך לזאת מאיה פירגנה מאוד וגם המליצה לי לגשת לריאיון עבודה בתאגיד. 

מה היה הדבר הכי קשה בכל התהליך של העבודה על ההֶסְכֵּתִ? 
מבחינת התהליך הטכני הדבר הכי קשה היה עריכת חומרי הגלם והתמלול, אבא שלי למשל, דיבר מאוד לאט כשראיינתי אותו ולקח לי שעות רבות לנקות את כל השתיקות ולתמלל את כל מה שאמר. בהיבט הרגשי כמובן שהיה לי קשה ליצור קשר עם נהג המונית שהיה אחראי לתאונה. אני לא רגילה ליפול על אנשים שלא מכירים אותי ופחדתי שיידחה אותי. בכל זאת, לא ידעתי איזה מקום אני תופסת אותו בחיים.

עד כמה הנכות שלך נוכחת בשירה וביצירה שלך? 
הנכות שלי היא הנראות שלי, היא ההתנהלות היומיומית שלי והיא השונות שלי, אפשר למצוא אותה בכל דבר שאני עושה כיוון שאי אפשר להתעלם ממנה, היא נוכחת. קרה לא מעט שהיא פשוט השתחלה לטקסטים שכתבתי מבלי שאשים לב. היום אני יודעת שהנכות היא חלק מדרך החשיבה שלי כך שהיא בלתי נפרדת מהכתיבה שלי, גם אם אני כותבת על תחומים שונים בחיי.


איך מתבצעת העבודה על התוכניות שאת עורכת?
ב"45 דקות" העבודה היא לחפש עובדות מעניינות וסיפורים הזויים ובלתי אפשריים שמתאימים לאופי התכנית. בכל שבוע אני מקבלת פרקים מוקלטים, מקשיבה לעובדות השונות ומעניקה להן כותרות, אם יש הפרעות בסאונד אני מסדרת ולאחר מכן מעלה לאיזור ההֶסְכֵּתִים של כאן. ב"מעבדה" אני עורכת את הסאונד לצד גיל מרקוביץ, יוצרת לכל סדרה את הפתיח שלה, משבצת לשידור ומעלה גם כאן לעמוד ההֶסְכֵּתִים של כאן.

כל התחום של ההֶסְכֵּתִים נמצא עכשיו בפריחה וזה מזמן כבר לא תחום נישתי, מתי את גילית אותם לראשונה?
האמת שרק בשנה האחרונה נחשפתי בעוצמה לעולם הזה. הפודקאסט הראשון ששמעתי הוא הפרק ב"שיר אחד" על "אבניבי" של יזהר כהן

אגב, מה דעתך על המילה הֶסְכֵּתִ שחודשה במסגרת שיתוף פעולה בין התאגיד לאקדמיה ללשון עברית? 
זו מילה נהדרת, אני מקווה שהיא תשתרש בשפה, שהשימוש בה יגדל ובכלל - שיותר ויותר ישראלים יאזינו להֶסְכֵּתִים.

מה התחביבים שלך כשאת לא בעבודה?
כשאני לא בעבודה אני בדרך כלל בלימודים. את הזמן הפנוי שנותר אני מקדישה לאחיות שלי ולחברים, אנחנו יוצאים למסעדות, סרטים, הופעות ופאבים. אני בדרך כלל מעדיפה מקומות שנוח לדבר בהם, לדבר ולאכול, אלו תחביביי הגדולים לצד הכתיבה.

מה את מאחלת לעצמך במסגרת העבודה כאן, ובכלל?
שאמשיך ליצור כאן עוד דברים רבים, ואמשיך לקחת חלק בהבאת הֶסְכֵּתִים ותכנים מעולים לשידור.

לסיום, תמליצי לנו על 2 כותרים נוספים מספריית ההֶסְכֵּתִים שלנו שאנחנו חייבים לשמוע, כבר מחר.
ההֶסְכֵּתִ הראשון הוא בעצם הסדרה החדשה ב"מעבדה" שכוללת ארבעה פרקים על הסופרת טוני מוריסון, בסדרה עולים נושאים כמו גזענות, נשים כמיעוט מוחלש והשפעות החברה על הסתכלות העצמי מתוך ספריה של מוריסון. אני יכולה לומר שהתחברתי לשיח המרתק שנוצר מהרבה מקומות בתוכי, זה הרבה יותר מדיון על ספר ולכן ממליצה להאזין.

המלצה נוספת היא ההֶסְכֵּתִ על השיר "מבול" של רונה קינן ב"שיר אחד".